שמירה על החיממים בטמפרטורות גבוהות – ללא המרה שלהם
אם עבדתם עם חיממים באינפרא-אדום, אתם יודעים בדיוק איפה הם נהרסים בדרך כלל: בנקודת החיבור של החוטים. זו הנקודה החלשה. אם נותנים לחיממים אלו להיות בסביבה לחה, המים חודרים לנקודת החיבור. לאחר מכן מתרחשת תהליך חמצון, וזה גורם לבעיות רבות.
קבלת דירוג IPX5 אינה פשוטה כמו שזה נשמע – צריך להילחם בבעיות שנוצרות כתוצאה מחדירת מים, ובו זמנית להתמודד עם החום הגבוה.
הבעיות עם חומרי אטימה “רגילים”
רוב החיממים שניתן לרכוש בחנויות משתמשים בחומרי הדבקה פשוטים או בחומרי אטימה פשוטים. הם עובדים טוב במשך שבוע, אך לאחר מכן החיממים נהיים חמים, מתקררים, ושוב נהיים חמים – וחומרי האטימה נהרסים. הם נשברים או מתכווצים. ברגע שזה קורה, חומת ההגנה של החיממים נעלמת.
אנו עושים זאת בדרך אחרת – אנו משתמשים בחומרי סיליקון בעלי עמידות גבוהה, ובחומרי אטימה מסוג קרמי-מתכתי. חומרים אלו אינם נפגעים אפילו בטמפרטורות של 200°C. חומת האטימה נשארת אטומה גם כשהחיממים חמים מאוד – וזה בדיוק הזמן שבו היא נחוצה.
למה חומת אטימה “מספיק טובה” היא מסוכנת
כאשר חומת האטימה נהרסת, נוצרת בעיה שנקראת “זרימת חשמל”. בעצם, הלחות יוצרת מעין “גשר” שמאפשר לחשמל לזרום מהחוט החי ישירות למסגרת החיממים. זה לא אידיאלי.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחומרי אטימה שמונעים כל חלל אווירי. למה? כי חללי אוויר הם המקום שבו נוצרת ערפולי לחות. אם מסירים את האוויר, נמנעת הקורוזיה הפנימית שגורמת לתקלות פתאומיות ויקרות.
הקשיים שצריך לקחת בחשבון
האמת היא שדירוג IPX5 דורש יותר מקום. החוטים כבר לא יכולים להיות דקים. אי אפשר פשוט להכניס אותם למעטפת צרה שנועדה לחוטים רגילים. צריך לוודא שהמעטפות של החוטים יכולות להתמודד עם החומרים האטומיים האלו.
בנוסף, אף שחומת האטימה מונעת חדירת מים, היא גם גורמת לאגירת חום במקום שבו החוטים נכנסים למעטפת. כדי למנוע התכה של החוטים, אנו משתמשים בחוטים מצופים טפלון. הם יכולים לעמוד בתנאים קיצוניים.
עוד טיפ: אם אתם מתקינים את החיממים באזורים בעלי לחות גבוהה, ודאו שהמעטפות של החוטים מחוזקות כראוי. אם הן לא מחוזקות, הדירוג IPX5 הוא רק מספר על הדף.